מאידרא רבא או בירא עמיקתא

לא, לא טעיתי ואין כאן שגיאת כתיב.
בדרך למירון, בואכה עמוקה/צפת, ישנו מקום על אם הדרך, קצת נסתר מהעין אבל על פי המסורת הוא מקום קברם של תלמידי רבי שמעון בר יוחאי ובניו של רבי יוסי (איזה רבי יוסי? עוד מעט)

ראו זאת כמטפורה. הדרך לרשב"י מלאה בתחנות עצירה רבות העוברות כחוט השני בין כל תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי עד שמגיעים לרבם הנמצא במירון.

השלט המסביר את המקום קצת מבלבל. לכאורה, אדרא רבא הכוונה היא לכאורה היא פירוש המילה לחלק מספר הזוהר בו מגלה הרשב"י לתלמידיו את סודי סודות הקבלה ויש גם את האדרא זוטא, גם הוא חלק מספר הזוהר שנכתב על ידי הרשב"י שהוא החלק הנוהגים לקרוא בל"ג בעומר.
אז נחזור לאדרא. השמועות מספרות כי זהו המקום הו התאספו תלמידיו ככיתת לימוד ובו כתב הרשב"י את ספר הזוהר תוך שהוא מלמדם את סודות תורת הקבלה.
ספר הזוהר, הוא ספר מורכב בסודו ולא כל אחד יכול או מסוגל ללמוד בו. אלא שבתקופה האחרונה הזוהר הפך להיות "יהדות אינסטנט" וכל מי שרוצה לראות עצמו חלק מהעם היהודי או שהוא סלב, שם חוט אדום על ידו ומתחיל לקרוא בספר הזוהר ואין כאן המקום לנהל על כך את הדיון האם טוב הדבר או לא. קטונתי.
מנהג שיוסד באחרונה הוא התגייסות יומית של 70 אלף איש לקרוא מידי יום עמוד אחד באידרא רבא וכך בכל שנה 70 אלף מסיימים את הספר כולו. 
אז לפי המסורת, האם זאת כיתתו של הרשב"י. נכון? חכו. יש עוד.

הכיתה המעופפת של רשב"י

השלט שעל הכביש אומר "קבר בני רבי יוסי".
ככל הנראה מדובר ברבי יוסי בן יוקרת שהיה אמורא מהדור השלישי. מקור השם יוקרת הוא איקרית, אותו כפר ערבי מפורסם יחד עם בירעם שתושביו פונו במלחמת העצמאות.הכפר היה בראשיתו בתקופת המשנה והתלמוד כישוב יהודי שחרב. במאה ה-16 חודש הכפר על ידי נוצרים קתולים שעסקו בחקלאות כחלק מאמונתם ומאוחר יותר השתלטו על הכפר התושבים הערבים.
רבי יוסי בן יוקרת, היה קפדן וקיצוני מאוד לתלמידיו וילדיו. האגדה מספרת שביתו היתה יפת תואר והיה מסיחה את דעתם של בני ישראל עד שהיתה גורמת לנשואים לבוא ולהציץ לביתם במסתור. מרוב שהיה קפדן וספגן, אמר: "ביתי, מצערת את את הבריות, שובי לעפרך ולא יכשלו בך בני האדם" והורה להמיתה.
אגדה נוספת המסופרת על רבי יוסי בן יוקרת היא שהיה מתפרנס מהשכרת אתון להובלת משאות. באחד הימים, שכח השוכר את נעליו על האתון והאתון לא זזה ממקומה שמא יחשדו בה שגנבה את הנעליים שאינם שייכים לרבי יוסי.
רבי יוסי דמן יוקרת קבור לא רחוק, במרחק של מספר קילומטרים לכיוון עין זיתים. 

ועכשיו לאתר עצמו:
בירידה מהכביש ישנה רחבה גדולה בה ניתן להחנות את הרכב. שביל קצר וגרם מדרגות מובילות אל מבנה האבן המסוכך על המערה ומבחוץ ישנה רחבה גדולה לעריכת תפילות וטקסים. יש הנוהגים לפקוד את המקום בלילות תוך קריאת ספר הזוהר. בתוך המערה ישנם קברים שהשתמרו היטב אולם אין כל סימן זיהוי מי קבור שם. יתרה מכך, האר"י בספרו של חיים ויטאל, לא ציין את המקום כמערת האדרא רבא וכן לא כמקום קבורתם של תלמידיו או ילדיו של רבי יוסי אלא ציון המערה נמצא במקום אחר, על אותו כביש בדרך לצפת בסמוך לקבר רבי יוסי בן יעקב (עוד רבי יוסי וככל הנראה זהו מקור הטעות)

האם מדובר בכיתתו של הרשב"י או בקברם של בניו של רבי יוסי או בשניהם יחד? למי הפתרונים?

מה להביא: אדרא רבא, אדרא זוטא ומשהו לאכול כי אי אפשר בלי.

מבט מהכביש

מקום:
כביש 866 בין צומת חנניה לצומת מירון.
במקום קיימים ציונים נוספים: קבר ר' בנאה האמורא. קבר אלקנה אבי שמואל.

הצג מפה גדולה יותר 

עד שירדו גשמים - חוני המעגל ו-70 השנים שאחריו

רק התחלנו להגיד מוריד הגשם ואין יותר מתאים מהנקודה הבאה.
תראו לי בוגר כיתה א' שלא מכיר את סיפורו של חוני המעגל שהתפלל לירידת הגשמים. המורה שרטטה עם גיר לבן עיגול ברצפת הכיתה ועמדה בתוכו תוך שהיא מספרת על סיפורו של חוני המעגל: לאחר שבוששו הגשמים להגיע, הקיף עצמו במעגל ונשבע שעד שלא יפתחו ארובות השמים, הוא לא יצא מהמעגל. מיד נשמעו תפילותיו וגשם שוטף החל לשטוף את הארץ. 
אם נביט ממבט על, חוני המעגל היה ככל הנראה התושב הראשון של חצור הגלילית ומערתו נמצאת בקצה מעלה הרחוב הראשי החוצה את חצור כשלפני המערה המפורסמת של חוני ושל אשתו, נמצאת מערה נוספת של נכדיו, אבא חלקיה וחנן הנחבא. 
הקשר בין שני הציונים אינו רק בקשר המשפחתי בין הנכדים לסבם (ככל הנראה, יש סיבה לכך שתתבהר בהמשך) אלא גם בקרבה הפיזית שבין המערות שיש הטוענים כי במערה שכן חוני כאשר הסתתר מהגשמים ולא בטוח מי אכן קבור שם ואכן הגיע הזמן לקצת ספקות. 
על מנת לבסס את מקוריות הציון, חיפשתי מקורות שאכן מציינים כי אלה הם המקומות המיוחסים לאותם תנאים (חוני המעגל, אבא חלקיה וחנן הנחבא) אולם לא בנימין מטודלה בספרו מסעות בנימין ולא האר"י בספרו של הרב חיים ויטאל, שנתגלו עם הזמן כיותר כאמינים משאר מתעדי הציונים. יתרה מכך, היחידי שאכן מציין ועליו מתבססת טענה ודאית לשתי מערות אלו, הוא הרמ"ק - רבי משה קורדובירו שהיה מורו ורבו של האר"י ואכן מפתיע ומעורר תמיהה מדוע לא הסתמך האר"י על קביעתו של מורו הרמ"ק. 
ביסוסים למקומו של מערת חוני המעגל ונכדיו מצאתי גם בתיעוד קדום יותר המציין כי מקום המערה היה בפאתי כפר פ'רעם, ככל הנראה חצור הקדומה או כפר ערבי מקומי שהיה בסביבה וכך מצאתי:
בשנת 1210, ביקר בארץ רבי שמואל בן שמעון שהיה ידוע כמבעלי התוספות. והוא מציין "הלכתי מצפת אני לבדי וראש הגולה לכפר פרעם וקרוב לעיר מצאנו קבר חוני המעגל, אשתו ובניו". 
ב1272, אחד מתלמידיו של הרמב"ן, שהיה בארץ ישראל ותיעד חלק מהציונים הקדמונים, כתב באיגרת ששלח לרמב"ן, הוא מספר "מן העמוקה, הלכנו לפרעם כשתי פרסאות שם חוני המעגל ואשתו"
אם כך, אין ספק שחוני ושני נכדיו היו בסביבה. אולם, שני תיעודים אלו לא תורמים מידע שיכול לאשש או להצביע על מיקום הציונים ועל כן קשה להסתמך עליהם ובנוסף, עדיין נותרה החידה, מדוע לא קיבל האר"י קביעת המקום על ידי מספר מתעדים כשאחד מהם הוא מורו ורבו. 
ספק נוסף, מקורי עוד יותר ומסובב דיו כדי שיהיה ספק סביר, מצאתי בכתביו של יוסף בן מתתיהו, הלו הוא יוסיפוס פלביוס בוא הוא מספר כי חוני המעגל נסקל למוות על ידי המון זועם בעיר ירושלים מספר שנים לפני חורבן בית המקדש השני, 65 לפני הספירה לאחר שדחה להפעיל את כוחותיו ולפגוע באחד מבניו של אלכסנדר ינאי. הספק מתחזק בכך שקשה להאמין שגופתו של חוני הועלתה עד להרי הצפון לאחר שנסקל בירושלים הנצורה. (בהנחה שלא היה עדיין שדה תעופה בראש פינה או מונית שרות ירושלים-צפת) 

ועכשיו, לציונים: 
חנן הנחבא, נקרא כך משום שנבחר על ידי הציבור להוביל את הקהילה ולהיות מפרנסיה. כיוון שהיה צנוע והתרחק מהכבוד, התחבא התנא עד "יעבור זעם" ועד שימצאו פרנס אחר על העם. 
מספרת הגמרא על חוני המעגל (תענית כ"ג ע"א) שפוגש חקלאי שנוטע חרובים בשדה והוא נוזף בו מדוע הוא נוטע חרוב, הרי צריך להמתין 70 שנה עד לצאת הפרי הראשון. 
ענה לו האיש כי הוא נוטע לדורות הבאים. 
ואכן, 70 שנה לאחר תפילותיו של חוני המעגל, עברו כוחות התפילה להורדת גשמים גם לנכדו, אבא חלקיה שהיה בתרגום חופשי המשך לשושלת הבבא המקומי לאחר שקיבל את כוחותיו של חוני סבו. האגדה מלאה בסיפורים אודות תושבי העיר שעלו לאבא חלקיה לבקש ממנו שיתפלל כסבו להורדת גשמים. גם הוא, כאחיו, היה צנוע והתרחק מהכבוד והשררה ועל פי האגדות שמצאתי, הירבה בלתת דוגמא אישית ליחסים משפחתיים תקינים. 

מערות חוני המעגל ונכדיו, מתוחזקות היטב כיום על ידי תושבים מקומיים. 

בכניסה למערת הנכדים, ניתן לראות בצורה מאוד בולטת את שמו של דוד אזולאי שנידב עצמו לעבוד במקום. מבין הנמצאים בציון, אף אחד לא ידע לספר לי מיהו אותו דוד אזולאי שדאג ששמו יונצח אף יותר מאותם נכדיו של חוני. אין פעילות רבה במקום ונראה כי עיקר הפעילות מתרחקת בשעות החשיכה. 
מהבנת הנקרא, אכן מדובר במערת קבורה אולם לדעתי קיים ספק סביר אם אכן מדובר במערתם של אבא חלקיה וחנן הנחבא כיוון שהם מוזכרים בשנית בציונו של סבם.

באזור מערת חוני המעגל לעומת זאת, המקום שוקק חיים ותוסס. במקום ישנו מקווה טהרה, (לדעתי המים באם ממעין סמוך), מזנון פעיל ביותר ומבנה אבן לאירועי הילולות. במקום ישנו מתחם רחבה גדולה בו נערכים טקסים שונים ביום השנה של חוני המעגל (Tין תאריך מדוייק אולם יש הטוענים כי זה ד' אייר) ואירועי מסורת נוספים. 

כיום המערה סגורה וזאת לאחר שרשות העתיקות פרסמה אזהרה כי קיימת סכנה לקריסת המקום (והיה מאוד קשה לצלם שם) אולם, המתפללים יכולים למצוא עצמם נושאים תפילה בכניסה למערה במקום בו קיימת מצבתו של חוני ונכדיו (שימו לב לכיתוב שעל המצבה!!!!) 
בחיפושי אחר מקורות נוספים, מצאתי מאמר שכתב דותן גורן, דוקטורנט באוניברסיטת בר אילן בו הוא ליקט מספר אירועים מהעת החדשה (המאה האחרונה) אודות מערת חוני המעגל. על התמודדות התושבים היהודים בניסיונותיהם להשיג בעלות על מתחם המערה. כדאי לקרוא. 

מה להביא: מטריה. מי יודע, אולי ירד פתאום גשם.
מה נהוג לומר על הציונים: 

איך מגיעים: נוסעים בכביש 90 (מצפון או מדרום) ונכנסים לחצור הגלילית. נוסעים ברחוב מעלה הבנים, הרחוב המרכזי של חצור וממשיכים לטפס במעלה ההר ברחוב מעלה חוני המעגל. מיד לאחר הסיבובים נמצאת מערת אבא חלקיה וחנן הנחבא. מערת חוני המעגל נמצאת בסוף המעלה. 

הצג מפה גדולה יותר

רבי יהודה בר אלעאי - כדאי להתקשר לבנק

אני חייב לציין שמבין מרבית הציונים בהם ביקרתי, בציונו של רבי יהודה בר אלעאי, יש המון חשמל באויר. 
על פי המסורת, בכל פעם בו רשום במשנה "רבי יהודה", הכוונה לתנא יהודה בר אילעאי. גם אביו, רבי אלעאי, מוכר במשנה כרבי אליעזר והיה מבין חמשת התלמידים שהוסמכו לרבנות על ידי רבי יהודה בן בבא שלאחר מכן היה מבין עשרת הרוגי המלכות. 

רבי יהודה בר אלעאי נולד בעיר הגלילית אושא ועבר בנעוריו ללוד כדי ללמוד תורה מרבי טרפון ולאחר מכן חזר צפונה, היה לטובי תלמידיו של רבי עקיבא והיה מתלמידיו היחידים שהוסמכו לרבנות לאחר שכל תלמידיו של רבי עקיבא מתו במגיפה. 
מספרים עליו שידע לשלב בין צניעותו אולם היה מעורב בעניינים הפוליטיים של אותה תקופה עד כי הרומאים שהטילו אימה באותה התקופה, ידעו לכבדו ולתת לו מקום בעל משמעות כשהיו בדין ודברים עם היהודים. עליו נאמר שידע לקבל מרות המלוכה גם אם לא היתה מהיהודים וידע לתת כבוד לשלטון ("דינא דמלכותא"). הוא היה משבח את השלטון, את תקנות המיסים שתוקנו וכן את השווקים, בניית הגשרים ובתי המרחצאות עד שכונה על ידי כולם כ"ראש המדברים בכל מקום". (מסכת שבת, ל"ג ע"ב) 

בדרך שבין מירון לצפת, בואכה עין זיתים, ישנם מספר רב של ציונים. ציונו של רבי יהודה בר אלעאי עמוס בסיפורים וסגולות עד לעייפה עד כי נכתבו מאות אם לא אלפי סיפורים אודות המקום. 
הרב חיים ויטאל, תלמידו של האר"י וממקובלי צפת, שהיה כותב עבור האר"י אודות הציונים שחזה, כתב בספרו כי מקום ציונו של רבי יהודה בר אלעאי נמצא בדרך לעיר צפת ליד הכפר כין זיתון. 
הרב ויטאל מציין כי הרב ואביו קבורים במערה כשהוא מציין במדוייק את מיקום כיווני קבר האב ובנו. 


יש המספרים כי עץ זית מיוחד במינו היה למרגלות ציונו של התנא שהקפיד למרות עושרו הגדול, לחיות חיי עוני (קצרה היריעה מלתת דוגמאות רבות אודות חיי העוני והדלות של רבי יהודה בר אלעאי אבל כאלה לא חסרים). 
אותו עץ, היה גדל בצורה משונה ותמיד היה ללא קליפה עד שהתגלה הסוד שכל העולים להשתטח על קברו של רבי יהודה, היו לוקחים חתיכת מקליפתו של העץ ושמים בכיסם ואודות לכך תפתרו כל בעיות פרנסתם. 
לאחר שהתגלה הסיפור על הקליפות, נהגו מאות ואלפי עולים לקבר לתלוש את העץ עד שהעץ הלך וכמעט ונכחד. בשיטוטים ברשת גיליתי כי החוקר ד"ר צבי הר שפר ממכללת נוה שאנן שבחיפה, לקח את שאריות גזע העץ אליו הביתה וניסה לגדלו מחדש. מיותר לציין כי עסקיו של החוקר הלכו ועלו פלאים.

ציון הקבר נושא בראשו מבנה מפואר בעל שתי קומות וחדרים רבים מסביב. למי שבודק, ניתן לגלות כי גם המבנה קשור לאותו עץ. מספרים על איש עסקים בשם מנחם בן משיח (שמו מתנוסס באולם ציון הקבר בצורה ברורה לעין) שעלה לקברו של רבי יהודה בר אלעאי לאחר שירד מכל נכסיו ולאחר שנותר ללא כל, הלך האיש לרבו לקבל עצה שאמר לו לטוס מיד לקברו של התנא בר אלעאי. 
אותו איש עסקים, הקיף כמנהג המקום את הציון 7 פעמים תוך שהוא אומר את פרק כ"ט בתהילים וכן את "אנא בכוח". תוך כדי שהוא מקיף את הציון, נאמר לו על ידי אחד מעוברי אורח שכדאי לו לקחת איתו חתיכה מקליפת העץ. לא עברו מספר שעות ואותו איש עסקים החל משקם את עסקיו עד ששחזר במהירות לעושרו. 
כאות תודה וכתרומה לנס זה, החליט האיש לתרום מבנה מפואר שינציח את התנא. 

מנהגי המקום: 
שני מנהגים קשורים מציונו של רבי יהודה בר אלעאי. 
הראשון הוא הקפת הציון ואמירת פרקי תהילים כסגולה לפרנסה טובה והצלחה וכמובן את אותה קליפת העץ אלא שהעץ איננו כבר.
המנהג השני נחוג בעיקר על ידי חצרות החסידים ולא בטוח שהם יודעים שמקור המנהג קשור לרבי יהודה, הלוא הוא המצווה טאנץ. 
בקהילות החסידים נהוג כי אבי החתן או האדמור העומד בראש אותה חצר כשהוא רוקד עם כלתו החדשה כששניהם אוחזים במטפחת לבנה וארוכה. 
רבי יהודה בר אלעאי, היה אוחז בענף של הדס כשהיה מרקד לפני הכלה ומכאן שורש במנהג. 

איפה זה:
נוסעים על כביש 866 המחבר את מירון לצפת. עוברים את עין זיתים ולאחר מספר מאות מטרים, בצידו הימני של הכביש ניתן לראות את הציון והמבנה הגדול שלו

הצג מפה גדולה יותר


מה להביא:
פרק תהילים כ"ט, כ"ג וכן את "אנא בכוח" 
מקורות: 
קברי צדיקים בצפון 
חכמים, הרב בני לאו