אני חייב לציין שמבין מרבית הציונים בהם ביקרתי, בציונו של רבי יהודה בר אלעאי, יש המון חשמל באויר.
על פי המסורת, בכל פעם בו רשום במשנה "רבי יהודה", הכוונה לתנא יהודה בר אילעאי. גם אביו, רבי אלעאי, מוכר במשנה כרבי אליעזר והיה מבין חמשת התלמידים שהוסמכו לרבנות על ידי רבי יהודה בן בבא שלאחר מכן היה מבין עשרת הרוגי המלכות.
רבי יהודה בר אלעאי נולד בעיר הגלילית אושא ועבר בנעוריו ללוד כדי ללמוד תורה מרבי טרפון ולאחר מכן חזר צפונה, היה לטובי תלמידיו של רבי עקיבא והיה מתלמידיו היחידים שהוסמכו לרבנות לאחר שכל תלמידיו של רבי עקיבא מתו במגיפה.
מספרים עליו שידע לשלב בין צניעותו אולם היה מעורב בעניינים הפוליטיים של אותה תקופה עד כי הרומאים שהטילו אימה באותה התקופה, ידעו לכבדו ולתת לו מקום בעל משמעות כשהיו בדין ודברים עם היהודים. עליו נאמר שידע לקבל מרות המלוכה גם אם לא היתה מהיהודים וידע לתת כבוד לשלטון ("דינא דמלכותא"). הוא היה משבח את השלטון, את תקנות המיסים שתוקנו וכן את השווקים, בניית הגשרים ובתי המרחצאות עד שכונה על ידי כולם כ"ראש המדברים בכל מקום". (מסכת שבת, ל"ג ע"ב)
בדרך שבין מירון לצפת, בואכה עין זיתים, ישנם מספר רב של ציונים. ציונו של רבי יהודה בר אלעאי עמוס בסיפורים וסגולות עד לעייפה עד כי נכתבו מאות אם לא אלפי סיפורים אודות המקום.
הרב חיים ויטאל, תלמידו של האר"י וממקובלי צפת, שהיה כותב עבור האר"י אודות הציונים שחזה, כתב בספרו כי מקום ציונו של רבי יהודה בר אלעאי נמצא בדרך לעיר צפת ליד הכפר כין זיתון.
הרב ויטאל מציין כי הרב ואביו קבורים במערה כשהוא מציין במדוייק את מיקום כיווני קבר האב ובנו.
יש המספרים כי עץ זית מיוחד במינו היה למרגלות ציונו של התנא שהקפיד למרות עושרו הגדול, לחיות חיי עוני (קצרה היריעה מלתת דוגמאות רבות אודות חיי העוני והדלות של רבי יהודה בר אלעאי אבל כאלה לא חסרים).
אותו עץ, היה גדל בצורה משונה ותמיד היה ללא קליפה עד שהתגלה הסוד שכל העולים להשתטח על קברו של רבי יהודה, היו לוקחים חתיכת מקליפתו של העץ ושמים בכיסם ואודות לכך תפתרו כל בעיות פרנסתם.
לאחר שהתגלה הסיפור על הקליפות, נהגו מאות ואלפי עולים לקבר לתלוש את העץ עד שהעץ הלך וכמעט ונכחד. בשיטוטים ברשת גיליתי כי החוקר ד"ר צבי הר שפר ממכללת נוה שאנן שבחיפה, לקח את שאריות גזע העץ אליו הביתה וניסה לגדלו מחדש. מיותר לציין כי עסקיו של החוקר הלכו ועלו פלאים.
ציון הקבר נושא בראשו מבנה מפואר בעל שתי קומות וחדרים רבים מסביב. למי שבודק, ניתן לגלות כי גם המבנה קשור לאותו עץ. מספרים על איש עסקים בשם מנחם בן משיח (שמו מתנוסס באולם ציון הקבר בצורה ברורה לעין) שעלה לקברו של רבי יהודה בר אלעאי לאחר שירד מכל נכסיו ולאחר שנותר ללא כל, הלך האיש לרבו לקבל עצה שאמר לו לטוס מיד לקברו של התנא בר אלעאי.
אותו איש עסקים, הקיף כמנהג המקום את הציון 7 פעמים תוך שהוא אומר את פרק כ"ט בתהילים וכן את "אנא בכוח". תוך כדי שהוא מקיף את הציון, נאמר לו על ידי אחד מעוברי אורח שכדאי לו לקחת איתו חתיכה מקליפת העץ. לא עברו מספר שעות ואותו איש עסקים החל משקם את עסקיו עד ששחזר במהירות לעושרו.
כאות תודה וכתרומה לנס זה, החליט האיש לתרום מבנה מפואר שינציח את התנא.
מנהגי המקום:
שני מנהגים קשורים מציונו של רבי יהודה בר אלעאי.
הראשון הוא הקפת הציון ואמירת פרקי תהילים כסגולה לפרנסה טובה והצלחה וכמובן את אותה קליפת העץ אלא שהעץ איננו כבר.
המנהג השני נחוג בעיקר על ידי חצרות החסידים ולא בטוח שהם יודעים שמקור המנהג קשור לרבי יהודה, הלוא הוא המצווה טאנץ.
בקהילות החסידים נהוג כי אבי החתן או האדמור העומד בראש אותה חצר כשהוא רוקד עם כלתו החדשה כששניהם אוחזים במטפחת לבנה וארוכה.
רבי יהודה בר אלעאי, היה אוחז בענף של הדס כשהיה מרקד לפני הכלה ומכאן שורש במנהג.
איפה זה:
נוסעים על כביש 866 המחבר את מירון לצפת. עוברים את עין זיתים ולאחר מספר מאות מטרים, בצידו הימני של הכביש ניתן לראות את הציון והמבנה הגדול שלו
הצג מפה גדולה יותר
מה להביא:
פרק תהילים כ"ט, כ"ג וכן את "אנא בכוח"
מקורות:
קברי צדיקים בצפון
חכמים, הרב בני לאו
על פי המסורת, בכל פעם בו רשום במשנה "רבי יהודה", הכוונה לתנא יהודה בר אילעאי. גם אביו, רבי אלעאי, מוכר במשנה כרבי אליעזר והיה מבין חמשת התלמידים שהוסמכו לרבנות על ידי רבי יהודה בן בבא שלאחר מכן היה מבין עשרת הרוגי המלכות.
מספרים עליו שידע לשלב בין צניעותו אולם היה מעורב בעניינים הפוליטיים של אותה תקופה עד כי הרומאים שהטילו אימה באותה התקופה, ידעו לכבדו ולתת לו מקום בעל משמעות כשהיו בדין ודברים עם היהודים. עליו נאמר שידע לקבל מרות המלוכה גם אם לא היתה מהיהודים וידע לתת כבוד לשלטון ("דינא דמלכותא"). הוא היה משבח את השלטון, את תקנות המיסים שתוקנו וכן את השווקים, בניית הגשרים ובתי המרחצאות עד שכונה על ידי כולם כ"ראש המדברים בכל מקום". (מסכת שבת, ל"ג ע"ב)
בדרך שבין מירון לצפת, בואכה עין זיתים, ישנם מספר רב של ציונים. ציונו של רבי יהודה בר אלעאי עמוס בסיפורים וסגולות עד לעייפה עד כי נכתבו מאות אם לא אלפי סיפורים אודות המקום.
הרב חיים ויטאל, תלמידו של האר"י וממקובלי צפת, שהיה כותב עבור האר"י אודות הציונים שחזה, כתב בספרו כי מקום ציונו של רבי יהודה בר אלעאי נמצא בדרך לעיר צפת ליד הכפר כין זיתון.
הרב ויטאל מציין כי הרב ואביו קבורים במערה כשהוא מציין במדוייק את מיקום כיווני קבר האב ובנו.
יש המספרים כי עץ זית מיוחד במינו היה למרגלות ציונו של התנא שהקפיד למרות עושרו הגדול, לחיות חיי עוני (קצרה היריעה מלתת דוגמאות רבות אודות חיי העוני והדלות של רבי יהודה בר אלעאי אבל כאלה לא חסרים).
אותו עץ, היה גדל בצורה משונה ותמיד היה ללא קליפה עד שהתגלה הסוד שכל העולים להשתטח על קברו של רבי יהודה, היו לוקחים חתיכת מקליפתו של העץ ושמים בכיסם ואודות לכך תפתרו כל בעיות פרנסתם.
לאחר שהתגלה הסיפור על הקליפות, נהגו מאות ואלפי עולים לקבר לתלוש את העץ עד שהעץ הלך וכמעט ונכחד. בשיטוטים ברשת גיליתי כי החוקר ד"ר צבי הר שפר ממכללת נוה שאנן שבחיפה, לקח את שאריות גזע העץ אליו הביתה וניסה לגדלו מחדש. מיותר לציין כי עסקיו של החוקר הלכו ועלו פלאים.
ציון הקבר נושא בראשו מבנה מפואר בעל שתי קומות וחדרים רבים מסביב. למי שבודק, ניתן לגלות כי גם המבנה קשור לאותו עץ. מספרים על איש עסקים בשם מנחם בן משיח (שמו מתנוסס באולם ציון הקבר בצורה ברורה לעין) שעלה לקברו של רבי יהודה בר אלעאי לאחר שירד מכל נכסיו ולאחר שנותר ללא כל, הלך האיש לרבו לקבל עצה שאמר לו לטוס מיד לקברו של התנא בר אלעאי.
אותו איש עסקים, הקיף כמנהג המקום את הציון 7 פעמים תוך שהוא אומר את פרק כ"ט בתהילים וכן את "אנא בכוח". תוך כדי שהוא מקיף את הציון, נאמר לו על ידי אחד מעוברי אורח שכדאי לו לקחת איתו חתיכה מקליפת העץ. לא עברו מספר שעות ואותו איש עסקים החל משקם את עסקיו עד ששחזר במהירות לעושרו.
כאות תודה וכתרומה לנס זה, החליט האיש לתרום מבנה מפואר שינציח את התנא.
מנהגי המקום:
שני מנהגים קשורים מציונו של רבי יהודה בר אלעאי.
הראשון הוא הקפת הציון ואמירת פרקי תהילים כסגולה לפרנסה טובה והצלחה וכמובן את אותה קליפת העץ אלא שהעץ איננו כבר.
המנהג השני נחוג בעיקר על ידי חצרות החסידים ולא בטוח שהם יודעים שמקור המנהג קשור לרבי יהודה, הלוא הוא המצווה טאנץ.
בקהילות החסידים נהוג כי אבי החתן או האדמור העומד בראש אותה חצר כשהוא רוקד עם כלתו החדשה כששניהם אוחזים במטפחת לבנה וארוכה.
רבי יהודה בר אלעאי, היה אוחז בענף של הדס כשהיה מרקד לפני הכלה ומכאן שורש במנהג.
איפה זה:
נוסעים על כביש 866 המחבר את מירון לצפת. עוברים את עין זיתים ולאחר מספר מאות מטרים, בצידו הימני של הכביש ניתן לראות את הציון והמבנה הגדול שלו
הצג מפה גדולה יותר
מה להביא:
פרק תהילים כ"ט, כ"ג וכן את "אנא בכוח"
מקורות:
קברי צדיקים בצפון
חכמים, הרב בני לאו
היה מעניין לראות תמונה של הציון כולל 2 עצי הזית [כך זכור לי מלפני 40 שנה שהיו 2 עצים] במראה העתיק לפני שהקימו עליו את המבנה החדש כמו"כ שמעתי לספר שכשהקימו שם את הכולל רצו לסלק דרוזי זקן שהיה יושב שם ומחלק נרות לבאים אך הוא נאחז בכח במקום בטענה שהוא כבר יושב פה עשרות שנים ולא הצליחו להזיז אותו משם והתברר שהוא מליונר שמחזיק ברכוש רב ותולה את העושר שלו בכיבוד ושמירה על המקום...? האם מישהו שמע
השבמחק